דוינבסקי נ' אשר פויכטונגר בע"מ

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 1937, נפגע בתאונת עבודה שאירעה ביום 25.7.00, במהלך עבודתו באתר בנייה בבית שמואל בירושלים. באותה עת הועסק התובע על ידי הנתבעת בביצוע עבודות חשמל במקום.

בכתב התביעה טען התובע שלאחר שיצא להפסקה, נשפכה מול הכניסה לבניין שבו עבד ערימת אבנים, ברדיוס של כ- 3 מטר, ובגובה של כחצי מטר. כשחזר מההפסקה, לא הייתה לתובע דרך אחרת להיכנס לבניין על מנת להמשיך בעבודתו, זולת דרך ערימת האבנים. לפיכך עלה על ערימת האבנים, ואז, נפל ונחבל.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, שלחה הנתבעת הודעה לצדדים שלישיים. בהודעה נטען שצד ג/1 הינה חברת הפיקוח, אשר בין יתר תפקידיה, העסיקה את קבלני המשנה באתר (להלן- "חברת הפיקוח"). כן נטען שצד ג/2 הייתה קבלן הביצוע באתר, ושצד ג/3 (להלן- "הפניקס"), הינה המבטחת של הצדדים השלישיים, או לחילופין, המבטחת של הפרויקט, או של קבלני הבנייה או של קבלני המשנה. בין יתר החלופות אשר צוינו בהודעה, צוינה גם החלופה לפיה הייתה הפניקס המבטחת "של חבות הנתבעת המוכחשת מכל וכל".

ההודעה נגד צד ג/2 נמחקה בשלב מוקדם של ההליך, ללא צו להוצאות.

הפניקס מצידה שלחה הודעה לצד הרביעי, (להלן-"מגדל"). בהודעה לצד הרביעי נטען שבמועד התאונה ביטחה מגדל את חבותה של הנתבעת כלפי צד שלישי, וכן מפני חבות מעבידים.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התאונה, האחריות והאשם התורם, וכן בהערכת הנזק שנגרם לתובע והפיצוי לו הוא זכאי בגין נזקיו.

נסיבות התאונה:

עדות התובע

בתצהיר עדות הראשית פירט התובע שביום האירוע עבד בקומה הראשונה בבית שמואל. מול בית שמואל הוקם מבנה ששימש כמחסן, שבו נהגו העובדים לאכול את ארוחת הצהרים. בערך בשעה 12:00 יצא התובע מבית שמואל, דרך הכניסה הראשית, לכיוון המחסן על מנת לסעוד את ליבו. בסיום הארוחה יצא מהמחסן אל עבר הכניסה הראשית. או אז הבחין בערימת אבנים אשר חסמה את הכניסה.

בתצהירו תיאר התובע שבית שמואל היה באותה עת בניין בעל שתי כניסות. הכניסה הראשית הובילה לטענתו למקום ביצוע עבודתו. הכניסה השנייה, הייתה למיטב זכרונו, ממוקמת במרחק של כ- 10 מטר מהכניסה הראשית, ואולם היא לא הובילה למקום שבו ביצע באותו יום את עבודות החשמל.

לא זו אף זו. לטענתו של התובע, הכניסה הראשית הייתה הכניסה הבטוחה לבניין, שכן לאורך הכניסה השנייה הייתה חפורה תעלה גדולה, אשר כוסתה באמצעות קרשים שהתנדנדו, ולפיכך ההליכה עליהם לא הייתה יציבה.

על מנת להיכנס לאתר העבודה, היה עליו לטענתו לטפס על ערימת האבנים אשר חסמה את כל הכניסה. כאשר עלה על אחת האבנים, נתפסה לפתע רגלו, הוא איבד את שיווי המשקל ונפל.

במרחק מה מאחריו, הלך לטענתו מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת, מר שמואל דודניק, אשר סייע לתובע לקום, אף פינה אותו לטיפול רפואי.

עדות מר שמואל דודניק

על פי האמור בתצהירו, שימש מר שמואל דודניק במועד התאונה, כמנהל עבודה בנתבעת. בתצהיר עדות ראשית פירט העד שבמועד התאונה, בסביבות השעה 11:30, ראה את התובע פוסע מהמחסן לכיוון הכניסה הראשית של בית שמואל. באותה עת הייתה הכניסה הראשית חסומה באמצעות אבני בניין אשר פוזרו לאורכה, באופן שלא אפשר כניסה לבניין מבלי לעלות על האבנים.

העד העיד על כך שהוא עצמו הלך אחרי התובע במרחק של מספר מטרים, ראה את התובע מטפס על הערימה, ולפתע ראה שהתובע איבד את שיווי משקלו ונפל ארצה.

העד ציין שהכניסה השנייה לא רק שהייתה מרוחקת, הן מהמחסן, והן ממקום עבודתו של התובע בתוך הבניין, שכן היא הובילה לקומות העליונות, הכניסה האמורה אף הייתה מסוכנת. לכל אורך אורכה של הכניסה נחפרה תעלה, אשר כוסתה בלוחות עץ בלתי יציבים, והדריכה עליהם לא הייתה בטוחה כלל. באותה שעה בוצעו בסביבתה עבודות יציקה, ולא הייתה אפשרות להשתמש בה.

העד לא ידע להשיב מי הניח את האבנים במקום, ואולם הוא ידע לציין שלא היה לנתבעת כל קשר לאבנים. עוד ציין שהדרכת הבטיחות שניתנה על ידי הנתבעת הייתה בתחום החשמל בלבד, ואילו הדרכת בטיחות בעניינים אחרים הייתה אמורה להינתן על ידי קבלנים אחרים.